סיכום

במהלך העבודה הצגתי בקצרה את ההיסטוריה ואת משפחתי. כתבתי סיפורים, זיכרונות, מתכונים והוספתי תמונות. במהלך העבודה גיליתי רבות על משפחתי. גיליתי את העבר של בני משפחתי, למדתי על מלחמת העצמאות ואיך החיים התנהלו לפני ארבעים שנה. בעבודה נהנתי לכתוב את החלק השני מכיוון שנהנתי לחקור את משפחתי ואת העבר המשותף. למדתי שיש לי משפחה גדולה אבל מלוכדת. כל אחד מביא איתו משהו והופך את החיים שלי למעניינים יותר. בעבודה נעזרתי רבות באימי, סבתי, סבי, דודתי טליה, דודתי רונית ודודי מישל. ברצוני להודות למשפחתי על התמיכה, הפרגון והעידוד במהלך תהליך הכתיבה. אומנם חקרתי רק חלק קטן מתוך ההיסטוריה של משפחתי, אך כל פרט קטן הוא עולם ומלואו. בעבודה היה קושי רב לתמצת את כל הפרטים, התמונות והמידע אך באמצעות משפחתי הצלחתי לסנן את המידע ואת התמונות. לפי דעתי כתיבת עבודת שורשים היא הכרחית ואף חשובה. מידע זה דבר שנעלם עם הזמן ובעוד כמה שנים יכול להיות שהמידע הזה לא יהיה זמין. חשוב לשמר את ההיסטוריה כדי שלא תעלם וזה התפקיד של עבודת השורשים.

לסיום אסיים עם בית מתוך השיר "יום המשפחה" של אריאל זילבר:

"כי המשפחה זה דבר יקר
למי שאין בית, ידיד או מכר
תמיד יש מקום ותקווה למחר
 ולא חסר לנו שום דבר".

שביל מספר 7 - שביל היצירה

בחרתי להקדיש את הקופסה לאחים שלי..
מדוע בחרתי דווקא אותם?
כי האחים שלי הם שני החצאים השניים שלי..
הם אלו שמשלימים אותי , לטוב לרע ולא נורא..
גם אם אנחנו רבים מתווכחים או כועסים.. בסה''כ אנחנו אחים, שואוהבים, דואגים ותומכים..
שלישיה זה לא דבר שתראו בחיי היום יום. זה דבר נדיר.
משהו מיוחד, שגורם לך להרגיש מיוחד , כי אתה באמת מיוחד , אתה מי שאתה..
בסך הכל כולם חושבים ששלישייה זה דבר מיוחד , כל הזמן שואלים אותנו, איך זה להיות שלישיה,
האם זה כיף? מה היתרונות? ומה החסרונות?
בסופו של דבר אני אוהבת אותם הכי בעולם ושמחה שהם פה בשבילי,
אולי מבחוץ אנחנו שונים אבל מבפנים אנחנו דומים.. כולנו 'מיוחדים'..

שביל הבחירה

גלגולו של חפץ:
בחרתי בחפץ מכתש ועלי.

תמונה של החפץ:

פרטים על החפץ: מכתש ועלי הם כלים המשמשים לטחינה, כתישה או מעיכה וערבוב של אבקות ומשחות. העלי הוא מוט כבד שצורתו מעין אלה, והמכתש הוא כלי קיבול שצורתו מזכירה קערה. על פי רש"י העלי  (המוט הכבד המשמש לכתישה או מעיכה) נזכר בין כלי בית המקדש: כֵלִים לְבֵית ה' כְּלֵי שָׁרֵת וְהַעֲלוֹת וְכַפּוֹת וּכְלֵי זָהָב וָכָסֶף.  

החפץ הזה הוא חפץ עתיק וישן שסבתא רבא שלי רבקה ענתיאן ז"ל רכשה ברוסיה. החפץ הזה נדד איתה לאיראן ולאחר מכן לארץ ישראל. החפץ עבר עימה את תלאות הדרך אך היא הצליחה לשמור אותו ולדאוג לתקינותו. לפני יותר מארבעים שנה היא העבירה בירושה עוד בחייה את החפץ לביתה, לסבתי, סבתא דבורה.

סבתי מתייחסת בכבוד רב אל החפץ הזה. כשאמה חילקה את הירושות בין ילדיה סבתי קיבלה את החפץ ולכן החפץ הזה הוא מעין זיכרון מאמה. החפץ נשמר במטבחה של סבתי ששומרת עליו מכל פגע.

שביל הנדודים

שביל הנדודים של סבי מצד אמי

שביל הנדודים של סבתי מצד אמי

שביל הנדודים של סבי מצד אבי

שביל הנדודים של סבתי מצד אבי